רס"מ איגור פיבנב(32) שירת ב-7 באוקטובר במשטרת חברון, כששמע על המתחולל בעוטף עזה ביקש ממפקדו לנסוע לסייע לאשתו ושלושת ילדיו במושב יתד בעוטף.
בדרכו להציל את משפחתו לחם רס"מ איגור פיבנב וחיסל לבדו 13 מחבלים וכשהגיע ליתד וראה שמשפחתו בטוחה, הצטרף ללחימה בכיתת הכוננות.
שלשום שם רס"מ איגור פיבנב קץ לחייו, פיבנב, בן 32 נשוי ואב לשלוש בנות, התמודד בחודשים האחרונים עם קשיים נפשיים עמוקים בעקבות אירועי הטבח. הוא הותיר אחריו מכתב המתאר את הקשיים שחווה, ואת המאבק שלא הצליח לנצח.
ראוי לשמוע את סיפור גבורתו ולזכור את אלה שסוחבים איתם את היום הנורא ולסייע לרבים שנלחמו באותו היום ומאז חייהם השתנו, למרות שחיצונית נראים ומתנהגים כרגיל, המונח הרפואי הוא פוסט טראומה או PTSD, ממנה לא הצליח להתאושש.
לפני כשלושה חודשים, כאילו חזתה את העתיד לבוא, פרסמה אלמנתו חני ליידרמן-פיבנב פוסט על "הקורבנות השקטים של אסון אוקטובר" וכתבה אז: "אם יש סביבכם אנשים שהולכים ושוקעים מאז אותה שבת, הפכו את העולם על מנת לוודא שהם מקבלים סיוע מקצועי וטיפול מתאים. אל תנסו להציל אותם לבדכם – אתם לא יכולים והמצב רק יחמיר".
חן נפרדה ממנו בלוויה: "אני באמת לא יודעת איך… כשמצאתי אותך שאלתי אותך למה? אמרת לי, 'אני לא יכול יותר, זה כבד עליי, כבד עליי את מי שלא הצלחתי להציל, כבד עליי. אני רוצה שקט'. התחננתי בפניך שתלך לטיפול, אמרת לי 'טוב', וכמו תמיד שמרת אצלך בבטן. אמרת, 'אולי הייתי צריך לפנות פנייה אחרת, ולא הביתה; אולי הייתי צריך לנסוע עד הנובה ולא הביתה'. אמרתי, 'מאמי, עשית את המשימה הכי חשובה. להגיע הביתה'. אמרת לי, 'זה לא מספיק'. בשבילי זה היה מספיק. כי הגעת אלינו. הכי חשוב. הבנות ראו אותך ישן בכורסה. שאלו אותי, 'למה אבא לא קם? למה הוא ישן?'. אמרתי, 'הוא נח. טוב לו עכשיו'. אני מבקשת ממך סליחה שלא עשיתי מספיק כדי להציל אותך מעצמך. אני אוהבת אותך מאוד. עכשיו אתה חופשי".
אנו מצרפים ראיון עם פיבנק שהתראיין לדובר המשטרה נצ"מ אלי לוי וסיפר על היום הנורא בו הפך לגיבור בעל כורחו:
