מאמרי דעהראשי

טו׳ באב שמח, אבל לא לכולם

אהבה

ט״ו באב היום, במקרה גיליתי.
לא, אני לא בעניין, לא מרגישה צורך לחגוג אהבה יום בשנה, בעיניי צריך לחגוג אותה כל הזמן. אם יש, לחגוג ולעוף עליה בכל הכח. כל שניה, בכל יום.
אבל האהבה מתחילה במקום אחר. באהבה עצמית. בהערכה ואהבה של מי אנחנו. גם את הדברים הפחות טובים, הרי אנחנו לא מושלמים, אבל כל אחד ואחת עולם מלא, מלא בהרבה טוב. בדרך כלל מלא בהרבה אהבה לאחרים ופחות אהבה עצמית. אז…כדאי לאהוב את עצמינו, ולעוף על עצמנו, כל שניה, בכל יום.

בדידות

פעם, לפני הקורונה, הייתה סברה שבדידות היא נחלת אנשים מבוגרים. שנשארו לבד אחרי הרבה שנות זוגיות. הם לא ידעו להתמודד פתאום עם הלבד הזה שנפל עליהם.
מכירה את זה מקרוב. סבתא וסבא שלי נפטרו שבועיים אחד אחרי השניה. הוא מת כי היא הלכה, ולא הייתה סיבה להישאר כאן. הוא לא ידע לחיות בלעדיה. זו הייתה סוג של אהבה שאני לא מכירה. יותר מ60 שנה, מכירים כל נים וכל מחשבה, כל מבט וכל מגע. לא מכירה אהבה כזו, אבל מאחלת לכל אחד. כולל הקשיים, כי הם שם, ללא ספק. אבל כשאוהבים כל אחד את עצמו וכל אחד את השני, זה שווה את הקושי ואת האושר.

התאבדות

אתמול איש צעיר שם קץ לחייו. כתב פוסט על הבדידות שלו עצמו, עד כמה היא קשה לו ושם קץ לחייו. הוא לא הצליח או לא רצה להמשיך להתמודד עם הבדידות. ואיכשהו, האיש הזה, ערב יום האהבה גרם לכולנו לשאול את עצמנו הרבה שאלות, על בדידות ואהבה, בטח בימי social distancing.
זו תקופה מוזרה וקשוחה. אנשים מפחדים, אנשים מאבדים, אנשים מתאבדים, אנשים בודדים. גם בקשר הם בודדים. המחשבות קשות, הפחד – ממחלה, של כל אחד מאיתנו, של מישהו קרוב, הקושי הכלכלי שרק מתחיל ולא רואים את התאוששות באופק, להיפך. וקשה לדבר על זה, לא תמיד יש עם מי לדבר על החששות והפחדים. והמחשבות נוקרות ולא עוזבות. מספרי האנשים שמחליטים לעזוב הכל ולהתאבד כי לא רואים תקווה באופק הולכים וגדלים. כי חוסר הוודאות לא מאפשר להם לנשום, לראות עתיד, ואם אין עתיד, עדיף כבר ללכת עכשיו. וזה יכול להיות כל אחד. כל אחת.

עזרה

1. לרובינו אין כלים לעזור לאחרים. אנחנו לא מטפלים. ובקושי יודעים לעזור לעצמנו. אבל להושיט יד, לשאול שאלות, להקשיב, ממש להקשיב לתשובות, כולנו יכולים. ואם מזהים משהו, לשאול, להיות עם אותו אדם, לחבק אותו (גם וירטואלית). לפנות לעזרה.

 

2. הרבה מאיתנו עובדים מהבית. לבד. לפחות חלק מהזמן. להרבה אנשים העבודה היא מסגרת חברתית לא פחות מאשר מקור פרנסה. חשוב לשמור על קשר עם האנשים שקרובים בעבודה. לעשות זום קפה, כמו הפסקות הקפה שהיינו עושים במשרד. מכינים קפה ועולים בזום, מדברים על אותם הדברים שהיינו מדברים עליהם בפינת הקפה.
3. הרבה מאיתנו עובדים מהבית: יש חברות שיצרו עבודה וירטואלית. פותחים זום ועובדים כולם יחד. שואלים שאלות, מדברים תוך כדי ומדמים עבודה יחד גם מרחוק. ויש בין לבין פגישות וסטטוסים ותדאגו לעלות לכל פגישה. כולנו יודעים שרבע מהזמן הוא סמאל טוק. היום, זה אפילו יותר חשוב.
4. הרבה מאיתנו נשארו ללא עבודה. זה הזמן לטפל בחברים מפעם, לקבוע איתם לקפה, בזום. זה חוסך זמן וחניה ואת עלות הקפה (בכל זאת בלי עבודה וזה) ואפשר לעשות הרבה יותר פגישות ושיחות. להגיע להרבה יותר אנשים, אולי למצוא עבודה מהר יותר.
5. הרבה מאיתנו נשארו ללא עבודה. זה הזמן לטפל בחלומות הישנים – לטפח איזה חלום, לעשות ספורט, מקרמה וסריגה, פיסול וציור, לכתוב את הספר שתמיד רציתם. וכמובן, לדווח על הכל ברשתות החברתיות. נכון שזו לא בדיוק האהבה הכי קרובה, כבל….זה בהחלט יכול לייצר שיח. וזה גזלן זמן מטורף.
אז….ביום האהבה, תאהבו, את עצמכם ואת האנשים לידכם. תקשיבו, תפתחו עיניים אוזניים והושיטו יד אוהבת.
הראה עוד

מאמרים קשורים

תגובות 2

    1. חשוב לי שאנשים יפנימו – שבכל חברה יש את אלה שמקל וגזר של שנות ה-2000, או בכל מאה אחרת, לא ביוק פועלים ויעילים בכיוונם.

      חשוב להמשיך ולתרום, ךחברה – ולא רק לכיס האישי…. אחרת – מה אנחנו שווים ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בדוק גם
Close
Back to top button
Close