מגזין

מדינת ישראל הולכת לסגר

האם הסגר הוא הכרחי והאם ממשלת ישראל נקטה בכל הפעולות האפשריות על מנת להימנע ממנו? טור אישי של יאנה עברי

אם לא נהיה בסדר, נהיה בסגר! זה האיום אשר השמיע שר הבריאות של מדינת ישראל עם כניסתו לתפקיד. מי לא היה בסדר? הציבור או מקבלי ההחלטות אשר היו אמורים לייצר מציאות בה נוכל לחיות לצד הקורונה בלי התראות של מנהלי בתי חולים שהם על סף קריסה?

מערך קטיעת שרשרת הדבקה, האם הוקמה ? לא? יצירת הרתעה מספקת על מנת למנוע אירועים המוניים, האם נוצרה ? לא. יצירת תשתית כלכלית אשר תאפשר לאזרחי מדינת ישראל לשרוד עוד הגבלות ועוד סגר? האם הוקמה לא! מניעת אירועים המוניים בהכשר רבני ישראל ואירועי ענק במגזר הערבי, גם במחיר פוליטי. האם נעשה? לא!

מי היה לא בסדר? אנחנו, הציבור הישראלי או מקבלי ההחלטות? אז מדוע אנחנו עומדים להישלח לסגר?

לשאלה הזאת אין באמת תשובה, פשוט למקבל ההחלטות קל ללחוץ על הבלם הזה. החוק מאפשר לו, מאפשר לו לסגור מדינה ותוך שבועות להגיע לנתונים הרבה פחות מפחידים. אז אם החוק מאפשר, למה להימנע? הרי זה עוד עשוי להסתיים בהצלחה. הבעיה המרכזית היא שמקבלי ההחלטות שלנו אכן מאמינים שסגר זהו פתרון. אך מה קורה כשיוצאים מאותו סגר? ממשיכים כרגיל? האם יש פה למישהו תוכנית סדורה , כיצד עוד חצי שנה אנו מונעים, חזרה למצב בו אנו נמצאים היום?

פרופ’ רוני גמזו אדם בעל מודעות כלכלית חברתית חזקה מאד. נראה כי הוא מבין היטב כי סגר כללי זהו מהלך מסוכן. קודם כל מדובר בקריסת כלכלת ישראל, מהלך שהמדינה לא מוכנה אליו בשום אופן. קריסה כלכלית תבוא לידי ביטוי קודם כל במסדרונות בתי החולים. חולים אשר לא יקבלו טיפול כי אין מספיק רופאים ותקנים, ניתוחים אשר לא יבוצעו, חולים אשר ישלחו לביתם כי הם לוקים במחלות קלות כמו סרטן ובעיות לב ולא חלילה קורונה. אותה קיסה תמשיך אל מוסדות הרווחה, משם אל מערכת החינוך וכמובן תביא לעלייה נוספת במימדי האבטלה. כל אלו הם נוראים גם כשהם באים בנפרד אך כשהם משולבים זה בזה, מדובר באובדן דרך שלנו כחברה. התמוטטות נפשית וכלכלית וחינוכית. את כל ההשלכות הקשות הללו גמזו ביקש למנוע. הוא ניסה להגדיל את האכיפה של אירועי הענק, לא נתנו לא. ניסה להגדיל את הקנסות על בעלי אולמות האירועים בהם נערכו אירועים פיראטיים , גם לא נתנו לו.

עכשיו כל בכירי המערכת הפוליטית מדברים על סגר, סגר כללי. אבל דיברנו על סגר, כזה שהמדינה מסוגלת להתמודד איתו, סגר אשר יהיה רלוונטי לאיזורים אדומים ובאותו זמן האיזורים הכתומים, הצהובים והירוקים ימשיכו לעבוד ולתפעל את המדינה. סגר שהיה יכול להיות מאד זמני וממוקד ויכל למנוע את העברת המחלה לישובים אחרים. אך סגר כזה היה מיותר, מערכת הפוליטית החליטה שאין בו צורך. אין בו צורך פוליטי, על הצורך הרפואי אנחנו לא מדברים. סגר כללי יותר קל למכור בממשלה, לא רק חלקים מהאכלוסייה סובלים אלא כל המדינה, הצורך הפוליטי מובן הרבה יותר!

היום פרופ’ ברבש יצא במאמר דעה ב N12 כשהוא בעצם מאשים את הציבור, הציבור לא עטה מסכות. אך האם היעדר המסכות הוא זה שדרדר אותנו אל המצב הקשה בו אנו נמצאים? ביום שישי חיפה רעדה בגלל אירוע ענק אשר היה אמור להתרחש בעיר, חתונתה של נכדתו של הרבי מויזניץ. לאחר מספר שעות העירייה הודיעה כי האירוע בוטל. הרוחות התחילו להירגע. עם זאת ביום שני השבוע חתונתה של הנכדה התקיימה, ובאירוע נכחו כאלף איש , ביניהם גם סגן שר החינוך. אז האם המסיכות הן או היעדרן היא הסיבה העיקרית לעלייה דרסטית בתחלואה? או העובדה כי המשטרה לא עוקפת את ההנחיות? האם ההנחיות אינן שוות לכל האזרחים? מסתבר שכאשר ההנחיות לא נוחות פוליטית הן פתאום לא נאכפות.

נחזור אל ברבש והמסיכות, גם הוא כמו שר הבריאות מאשים את הציבור, הציבור לא עונד מסיכות ולציבור לא אכפת מאנשים מבוגרים. אך נראה כי נטלו מהציבור כל אפשרות לשיקול דעת. הרי עטיית מסיכות במרחב הפתוח, כאשר אין התקהלות איננה הכרחית, אך בישראל ממשיכים להתעקש עלייה, הרי אנשים בריאים אשר לא נמצאים בקבוצת סיכון באופן טבעי חסינים יותר מבני 70 ומעלה ואלה עם מחלות רקע. אך הממשלה מחייבת את כולנו באותן הנחיות. במקום לנעול את כולנו בבית האם לא טבעי יותר לדרוש מאנשים בסיכון להיזהר יותר, פחות להגיע למקומות הומי אדם? הגיע הזמן כי ממשלת ישראל תסמוך על שיקול הדעת של אזרחיה, אולי באופן הזה האזרחים ינהגו באופן שקול יותר ומכובד יותר כלפי הנחיות. אך זה יקרה רק כאשר להנחיות יהיה הגיון רפואי והן אינן יהיו שליפה מן המותן.

הראה עוד

מאמרים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בדוק גם
Close
Back to top button
Close